סדנת אחריותנו על ארץ
עיצוב ועריכה איילה צור
משימה 1
קראו את הטקסט :
"רְאֵה אֶת מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים כִּי מִי יוּכַל לְתַקֵּן אֵת אֲשֶׁר עִוְּתוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן, וְאָמַר לוֹ, רְאֵה מַעֲשַׂי כַּמָּה נָאִים וּמְשֻׁבָּחִין הֵן, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי, תֵּן דַּעְתְּךָ שֶׁלֹא תְקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי, שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְתַקֵּן אַחֲרֶיךָ."
(קוהלת רבה ז׳:י״ג:א׳)
-
1. הסבירו את הכתוב.
-
2. העתיקו את המשפט שפרושו: "חשוב לפני שאת/ה פוגע בעולם.
-
3. מהו המסר בטקסט?
משימה 2
קראו את הטקסט וענו על השאלות בסיומו!
זוהר והעצים שבחניה
זוהר הייתה תלמידת כיתה ח' שגרה בשכונה שקטה בעיר ירוקה למראה – עצים בכל פינה, גינות קטנות בין הבניינים, וציוץ ציפורים שהתעורר עם הבוקר. אבל דווקא בשבוע אחד של חופשת הקיץ, היא שמה לב למשהו שהפר את השקט: משאיות, מסורים רועשים וענני אבק עלו מהחניה הסמוכה לבית שלה. כשהתקרבה, ראתה עץ אורן ענקי, שעמד שם מאז שהיא זוכרת את עצמה, נופל ארצה ברעש כבד. לצידו עמדו שני עצים נוספים – מסומנים באיקס אדום.
"מה קורה כאן?" שאלה את אחד הפועלים.
"העירייה החליטה לפנות את השטח בשביל להרחיב את החניה," הוא ענה באדישות.
זוהר חזרה הביתה כועסת. איך ייתכן שעצים בני עשרות שנים נכרתים כך סתם, בלי שאף אחד שואל את התושבים? היא החליטה שלא לשתוק. כבר למחרת פתחה עצומה ברשת, אספה חתימות של השכנים, כתבה מכתב לראש העיר והעלתה פוסט ברשת החברתית שקיבל עשרות שיתופים.
כעבור שבוע התקיימה ישיבה בעירייה – וזוהר הוזמנה לדבר. היא דיברה בביטחון על החשיבות של שמירה על הסביבה, על הצל שהעצים מעניקים, על בעלי החיים שחיים ביניהם, ועל האחריות של כולנו, במיוחד של המדינה והרשויות, לשמור על הטבע העירוני ולא להקריב אותו לטובת נוחות זמנית.
למרבה ההפתעה – העירייה עצרה את העבודות. במקום כריתה נוספת, הוחלט למצוא פתרון תחבורתי אחר, ולהקים גינה קהילתית סביב העצים שנותרו.
שאלות
-
כיצד הסיפור של זוהר מדגים את הקשר בין פעולה אישית לבין אחריות ציבורית במדינה דמוקרטית?
-
אם היית במקומה של זוהר, האם היית נוהג/ת באותה הדרך? מדוע כן או מדוע לא?
-
איזו דוגמה מחייך אתה יכול/ה להביא למצב שבו הרגשת אחריות כלפי הסביבה או החברה?